<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' טרפון</h1>
<h2>דף כה:</h2>
ר' טרפון היה כהן והיה עשירי לעזרא, כדאית' בפ"א דיבמות ירושל' [ה"ו] כשנכנסו ר' יהוש' ור' עקי' ור' אלע' בן עזרי' אצל ר' דוסא בן ארכינס וראה את ר' אלע' בן עזרי' וקרא עליו את המקרא הזה נער הייתי גם זקנתי וגו' מכירו אני שהוא עשירי לעזרא ועינוי דמיין לדידיה, א"ר חנינא דצפרין אף ר' טרפון הוה עמהון וקרא עלוי כהדה דר' אלע' בן עזרי'. ועשיר גדול היה, דה"ג בתוספת' דכתובות פ' הבגר בתביעה [פ"ה] ר' טרפון אומ' נותנין לה הכל תרומ', בד"א מן האירוסין אבל מן הנישואין מוד' ר' טרפון שנותנין לה מחצה חולין ומחצה תרומ' בד"א בבת כהן לכהן אבל בת ישר' לכהן הכל מודין שמעלין הכל מזונות מן החולין וכו' עד זו משנה ראשונ', רבותי' אמרו אין בת ישר' אוכלת בתרומ' עד שתכנס לחופה והיבמה עד שתבעל. ר' מנחם מש"ר אלעז' הקפר אומ' מעשה בר' טרפון שקידש שלש מאות נשים והאכילן תרומה שהיו שני בצורת, וי"ל שאותן תרומו' הפריש משלו וי"ל ששאר ישר' היו נותני' לו תרומות הרבה יותר ממה שהיו נותנין לשאר הכהני' לפי שהיה מקבל תרומות מכל אדם כל השנה אפי' אם [לא] אמ' לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש, דה"ג בתוספת' בסוף מסכ' חגיגה מעשה בר' טרפון שהיה מהלך בדרך מצאו זקן אחד אמ' לו מפני מה בריות מרננות אחריך והלא כל דרכיך אמת וישר הן אלא שאתה מקבל תרומ' בשאר ימות השנה מכל אדם, אמר לו יקפח בניו אם אין הלכה בידי מרבן יוחנן בן זכאי שאמ' לי מותר אתה לקבל תרומ' מכל אדם בשאר ימות השנה ועכשיו שהבריות מרננות אחרי מקבלני עלי שלא אקבל תרומ' מכל אדם בשאר ימות השנה אלא א"כ יאמר לי יש בתוכה הפרשתי לתוכה רביעית קודש. ובמס' כלה [פ"ב] גר' אמרו עליו על ר' טרפון עשיר גדול היה מימיו לא נתן מתנות רבות לעניים, פעם אחת מצאו ר' עקי' אמ' לו ר' רצונך אקח לך עיר אחת או שתים אמ' לו הן מיד עמד ר' טרפון והלך לביתו והביא לו ארבעת אלפים דינרין של זהב נטלן ונתנן לר' עקי' הלך וחלקן לעניים, לימים מצאו ר' טרפון אמ' לו עקי' היכן עיירות הללו שלקחת לי מיד תפסו בידו והוליכו לבית המדרש והביא תינוק וספר תילים בידו והניחו לפניהם והיה קורא והולך עד שהגיעו אצל פסוק זה פזר נתן לאביונ' צדקת' עומד' לעד קרנ' תרום בכבוד מיד עמד ר' טרפון ונשקו לר' עקי' על ראשו ואמ' לו בא בשלום אלופי בחכמה ואלופי בדרך ארץ, והיינו דגרסי' בבמ' מדליקי' [שבת כ"ה ע"ב] ת"ר איזהו עשיר כל שיש לו נחת רוח בעשרו דברי ר' מאיר ר' טרפון אומ' כל שיש לו מאה כרמים ומאה עבדים שעובדין בהן. ובמס' כלה מייתי נמי ההיא דנדרי' פ' קונם יין שאני טועם [ס"ב ע"א] ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות וכו', אבל בבריית' דמס' (כלים) [כלה פ"ב] ה"ג ושוב מעשה בר' טרפון שהיה אוכל קציעות מפרדס שלו בא אריס שלו ומצאו והיה מכהו מכה גדולה ולא אמ' לו כלום כיון שראה נפשו שיוצאה אמ' אוי לך טרפון חזר ואמ' לו אתה הוא ר' טרפון אמ' לו הן מיד אותו אריס קרע את בגדיו ותלש את שערו והיה צועק ובוכה וכל כך למה בשביל שלא להשתמש בכתרה של תורה שכל המשתמש בכתרה של תורה אין לו חלק לעולם הבא וחייב מיתה. באבות דר' נתן [פי"ב] מפר' ודאשתמש בתגא חלף, אבד ואזיל ליה כיצד מלמד שכל המשתמש בשם המפורש אין לו חלק לעולם הבא.
ובירושלמי מסכ' שביעית פ' בראשונה [פ"ד ה"ב], תנן ב"ש אומ' [אין] אוכלין פירות שביעית בטובה וב"ה אומ' בטובה ושלא בטובה, ר' יהוד' אומ' חילוף הדברים זו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה. ובגמ' ר' טרפון ירד לוכל קציעות שלו שלא בטובה כב"ש חמוניה כונטריה ושרון חבטין עלוי כד חמא גרמיה בסכנה, אמ' לון בחייכון אמרו גוביתא דטרפון עתרון ליה תכריכין כד שמעון כך אשתטחון על אפיהון אמרון ליה ר' שרי לן אמ' לון ייתי עלי על כל חוטר וחוטר דהוה נחית עליי הוינא שרי לכון על קדמייא, באילו תרתין מיליא נהג ר' טרפו' כב"ש וסכין, בהדה ובקרית שמע, ר' אבהו בש"ר חנני' בר גמל' כל ימיו של ר' טרפון היה מתענה על הדבר הזה ואמ' אוי לי שנתכבדתי מכתרה של תורה. דגר' בברכות פ"א [י' ע"ב] א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הליסטין, אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה. והת' [ירושלמי ברכות פ"א ה"ד] מסיק עד שלא יצאת בת קול כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי ב"ש וב"ה על זה נאמ' הכסיל בחוש' הול' כקולי אילו ואילו רשע אלא כקולי וחומרי דדין. הדה דאת אמר עד שלא יצאת בת קול אבל מישיצאת בת קול לעולם הל' כב"ה, וכל העובר על דברי ב"ה חייב מיתה. הילכ' נר' שאילו שני המעשי' אירעו לאחר בת קול, והקשינו וגם אחרים הקשו על הא דפליגי בפ"א דיבמות [י"ד ע"א] אם עשו ב"ש כדבריהם או לא עשו, ומותבינ' למ"ד לא עשו דא"ר טרפון תאבני מתי תבא צרת הבת לידי ואשאנה, ור' טרפון מדב"ש הוה אלמ' עשו ב"ש כדבריהם ודחינ' אימא ואשיאנה, ובירושלמ' דיבמות פ"א [ה"ו] תניא בהדיא א"ר טרפון תאבני שתהא לי צרת הבת שאשיאה לכהונה דהיינו כדדרשינ' ואשיאנה, ולעולם לא עשו וא"כ אמאי לא מייתי מהא דהא שני מעשים עשה כב"ש ולא מייתי מינייהו ראיה, בשלמ' מעשה דהטה לקרות שמע כיון דב"ה נמי לא אסרי בהטיה אלא בכל עניין שאתה רוצה עומד ויושב ומוטה, הרואה אומ' לא נתכון לעשות הדבר קבע דהא פרקדן דוקא לא קורא שמע, אבל כי מצלי שפיר דמי אבל ההיא דשביעי' נר' דקש'.
ולא היא לא קש' ולא מידי דאין ההבחנה ניכרת, ופיר' אוכל' פירות שביע' בטובה, כלומ' ברשות בעל השדה ואע"פ שהוא הפקר ושלא בטובה פי' ואם ירצה אין צריך ליטול רשות דהכל לכל אדם מופקר ועומד, ומ"ד אין אוכלין אלא שלא בטובה כדאית' בת"כ [בהר] והיתה שבת האר' לכ' לאכ' מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן השמור, ואם היה אוכל בטובה נר' כמי שיש להם בעלים היל' לא יאכל בטובה, כן מצא' הפי', ור' טרפון כת"ק סביר' ליה דב"ש מחמירי, וכיון שנכנס לתוך שלו כדמפ' הירושלמ' אין הכר כלל שעשה כב"ש כדברי [ב"ש] מיהו מאחר שהוא נתכון לכך וכמו שכתבתי דנ"ל דלאחר בת קול עשה היל' נסתכן. ור' טרפון היה מתלמידי רבן יוחנ' בן זכאי כמו שכת' למעלה וחבר לר' יהוש' ותלמידי רבן יוחנ' בן זכאי, ובכתובות פ' הכותב הל' הניח פירות תלושין [פ"ד ע"ב], בגמ' דון דייני כר' טרפון ואהדריה רשב"ל לעובדא א"ל ר' יוח' עשיתה כשל תורה. והת' משמ' שר' טרפון רבו דר' עקי' ודחי ואמ' דפליגי אי רבו הוה או חבירו, מיהו בכמה מקומות שרבו היה כמו שנברר בע"ה, והיל' אני תמיה על האגדה דפסח, מעשה בר' אליעז' ור' יהוש' ור' אלע' בן עזרי' ור' עקי' ור' טרפו' למה מונהו אחרון, ובגיטין פ' המגרש [פ"ג ע"א] ת"ר לאחר פטירתו של ר' אליעז' נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו ר' טרפו' ור' יוסי הגלי' ור' אלע' בן עזרי' ור' עקי', נענה ר' טרפו' וכו', ובפ' חלק בגמ' והלוחש על המכה [סנהדרין ק"א ע"א], ת"ר כשחלה ר' אליעז' נכנסו ד' זקנים לבקרו, ר' טרפון ור' יהוש' ור' אלעז' בן עזרי' ור' עקי'.
וכמה שאילות שהיו נשאלין בבית [המדרש] היה ר' טרפון ראשון להשיב כדאית' במס' ידים [פ"ד מ"ג] בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעי' וגזר ר' טרפון מעשר עני וגזר ר' אלעז' בן עזרי' מעשר שיני וכדברי ר' טרפון כן נמנו וכן גמרו, ובההיא בפ' איזהו מקומן הל' הבכור והמעשר [זבחים נ"ז ע"א] זו שאלה נשאלה לפני חכמ' בכרם ביבנה בכור לכמה נאכל נענה ר' טרפו' ואמ' לשני ימים ולילה אחד הרי בכמה שהיה ראש למשיבים, ותימה שבאגדה מזכירו אחרון. וגם הירושלמ' קורהו טרפון אביהן של כל ישר' בפ"א דסדר יומ' [ה"א] ובפ"א דמס' מגילה [ה"י] הל' אין בין כהן משוח ובפ' אחרון [דמס' הוריות פ"ג ה"ב] דבעי הת' משוח מלחמ' במה נשאל אם בח' בגדים או בד' וכו'. עד א"ר אבא בדין היה שיהא עובד בד' ולמה אמרו שלא יהא עובד שלא יאמרו ראינו כהן גדול פעמי' עובד בד' פעמי' בח', א"ר יונה וכי בפנים הוא עובד נשאל והלא בחוץ הוא נשאל וטועים בין דבר שהוא מבפנים לבחוץ, וכי טרפון אביהן של כל ישר' לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן, ומייתי ההיא דתניא בספרי [בהעלותך] ובני אהרן הכהנ' יתקעו בחצוצרו' תמימין ולא בעלי מומין דברי ר' עקי' אמ' לו ר' טרפון אקפח את בני אם לא ראיתי שמע' אחי אימא חגר ברגלו אחת עומד ותוקע בעזרה וחצוצרתו בידו וכו', עד אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי, וכן ר' עקי' [בכורות כ"ח ע"ב] אמ' לו כשהאכיל פרתו של מנחם לכלב מפני שניטלה האום שלה, מומחה לב"ד אתה ופטור מלשלם. וגר' נמי (בסיפרי) [בספרא] פרש' טהרת המצורע ובתוספת' דמס' נגעי' פ' אין מצורע מטהר [פ"ח] ר' אלעז' אומ' עץ ארז ואזוב ושני תולעת שלא נעשתה בהן מלאכ', א"ר יהוד' שבתי היתה והלכתי אצל ר' טרפון לביתו אמ' לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו פשט ידו לחלון (ונתתי לו) [ונתן לי] ממנה מקל אמ' לי בני בזו טהרתי ג' מצורעין, ולמדתי ממנה ז' הלכות וכו', עד מזין ושונין ומשלש', פי' ולאפוקי מר' אלעזר ומטהר' בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרין בגבולין,
וגר' נמי בפ' האומ' התקבל [גיטין ס"ז ע"א], איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמ' וכו' עד ר' טרפון גל של אגוזין, ומפ' באבות דר' נתן [פי"ח] פי' וכנגדן היה ר' יהוד' הנשיא מונה שבחן של חכמי' לר' טרפון קרא לו גל של (אגוזין) אבנים ויש אומ' גל של אגוזים כיון שנוטל אחת מהן כולן מגלגלין ובאין זה על זה כך הי' ר' טרפון דומה כשתלמיד נכנס אצלו לשאל ממנו דבר מביא לו מקרא משנה מדרש הלכות ואגדות נמצא אדם ההוא יוצא מלפניו מלא טוב וברכה, ובריית' זו באבות דר' נתן בתחלת הפרק וכנגדן היה ר' יהוד' הנשיא מונה שבחן של חכמי' וכן מתחיל ובסוף אותו פרק איסי בן יהוד' היה מונה וכו'. ובכמה מקומות מביא בתלמוד מעשה בד' מר' טרפון (וזקנ' על השותה מים לצמאו וכמה) וכן מעשה בר' טרפו' וזקנים בההיא דסדר יומא פ' אחרון [ע"ו ע"א] ובתוספת' דברכות [פ"ד] מעשה בר' טרפו' וזקנ' על השותה מים לצמאו וכמה שאלות שם ור' יהוד' מביא מעשה ממנו בההיא דבמ' מדליקי' [שבת כ"ט ע"ב] הל' לא יקוב אדם שפופר' של ביצה, ובההיא דמגלה [כ' ע"א] א"ר יהוד' קטן הייתי וקריתיה למעלה מר' טרפון, וההיא דהקומץ רבה [מנחות ל"א ע"א] א"ר שמע' שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ושאלתי את ר' טרפון בע"ה על סדר שמעון נכתוב הלכות לוקח מדאוריית' מי מיחייב, דא"ל ליקח מן הגוי ולא מעם הארץ דסבר אין רוב עמי הארץ מעשרין והלוקח מהן חייב בדאוריית'.
